1 אחי אל יהיו רבים מכם למורים באשר ידעתם כי בזאת נכביד עלינו את הדין׃ 2 כי כלנו מרבים להכשל ואשר לא יכשל בדבור הוא איש תמים וביכלתו לשום רסן גם לכל גופו׃ 3 הנה בפי הסוסים נשים את הרסן למען אשר ישמעו לנו ונהגנו בו את כל גויתם׃ 4 והנה האניות אף כי גדלות הנה ורוחות קשות יהדפום ינהג אתן משוט קטן אל כל אשר יחפץ החבל כן גם הלשון אבר קטן היא וגדלות תדבר׃ 5 ראה מה גדול היער ואש קטנה תבעירנו גם הלשון אש היא עולם מלא עולה׃ 6 כן הלשון נצבת בין אברינו המגאלת את כל הגוף ומלהטת את גלגל הויתנו והיא להוטה באש גיהנם׃ 7 כי מין כל בהמה ועוף ורמש וחיות הים יכבש ונכבשים הם על ידי מין האדם׃ 8 אבל הלשון אין אדם יכל לכבשה אין מעצור לרעה הזאת וסם המות מלאה׃ 9 בה נברך את האלהים אבינו ובה נקלל את האנשים העשוים בצלם אלהים׃ 10 מפה אחד יצאת ברכה וקללה וכן לא יעשה אחי׃ 11 היביע המעין מתוקים ומרים ממוצא אחד׃ 12 אחי היוכל עץ התאנה להוציא זיתים או התוכל הגפן להוציא תאנים כן גם מעין אחד לא יוכל נבע מים מלוחים ומתוקים׃ 13 מי בכם חכם ונבון יראה בדרכו הטובה את מעשיו בענות החכמה׃ 14 ואם קנאה מרה ומריבה בלבבכם אל תתהללו ואל תשקרו באמת׃ 15 אין זאת החכמה הירדת ממעל כי אם חכמת אדמה היא וחכמת היצר והשדים׃ 16 כי במקום קנאה ומריבה שם מהומה וכל מעשה רע׃ 17 אבל החכמה אשר ממעל בראשונה צנועה היא אף אהבת שלום ומכרעת לכף זכות ואיננה עמדת על דעתה ומלאה רחמים ופרי טוב בלא לב ולב ובלי חנפה׃ 18 ופרי הצדקה בשלום יזרע לעשי השלום׃