1 ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים׃ 2 ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם׃ 3 כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים׃ 4 ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות׃ 5 וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים׃ 6 ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃ 7 ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃ 8 כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים׃ 9 ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם׃ 10 כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃ 11 ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי׃ 12 ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו׃ 13 ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים׃ 14 ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו׃ 15 אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם׃ 16 כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃ 17 ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל׃ 18 ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו׃ 19 כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל׃ 20 ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם׃ 21 ]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות׃ 22 ]22-12[׃ 23 כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃ 24 ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר׃ 25 כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו׃ 26 והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה׃ 27 ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃ 28 ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים׃ 29 ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך׃ 30 ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה׃ 31 וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים׃ 32 ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו׃ 33 ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו׃ 34 ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח׃ 35 וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה׃ 36 ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃ 37 וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים׃